Bava Metzia 220

Kapitel 220

א סבר רבי חנינא למימר ארעא בחזקת יתמי קיימא ועל בעל חוב להביא ראיה אמר להו ההוא סבא הכי א"ר יוחנן על היתומים להביא ראיה מאי טעמא ארעא כיון דלגוביינא קיימא כמאן דגביא דמיא ועל היתומין להביא ראיה

1 R. Ḥanina wollte entscheiden, das Grundstück befinde sich im Besitze der Waisen, und der Gläubiger müsse den Beweis antreten, da sprach ein Greis zu ihm: Folgendes sagte R. Joḥanan: die Waisen müssen den Beweis antreten, weil das Ackerland, da es zur Einforderung bestimmt ist, als eingefordertgilt; somit müssen die Waisen den Beweis erbringen.

ב אמר אביי אף אנן נמי תנינא ספק זה קדם וספק זה קדם קוצץ ואינו נותן דמים

2 Abajje sagte: Auch wir haben demgemäß gelernt: Ist es zweifelhaft, ob der einefrüher dastand oder der anderefrüher dastand, so fälle man ihn und zahle ihmkeinen Ersatz.

ג אלמא כיון דלמיקץ קיימא אמרינן ליה אייתי ראיה ושקול הכא נמי האי שטרא כיון דלגוביינא קיימא כמאן דגביא דמיא ועל היתומים להביא ראיה

3 Da er zum Fällen bestimmtist, sagen wir zu ihm: wenn du den Beweis erbringst, erhältst du [Ersatz], ebenso auch hierbei: da ein Schuldschein zur Einforderung bestimmt ist, so gilt [das Grundstück] als eingefordert, und die Waisen haben den Beweis zu erbringen.

ד אייתו יתמי ראיה דאינהו אשבחו סבר רבי חנינא למימר כי מסלקינן להו בארעא מסלקינן להו

4 Über den Fall, wenn die Waisen den Beweis erbracht haben, daß sie es melioriert haben, wollte R. Ḥanina sagen, daß er sie [nur] mit Ackerland abfindenkönne;

ה ולא היא בדמי מסלקינן להו מדרב נחמן דאמר רב נחמן אמר שמואל שלשה שמין להם את השבח ומעלין אותן בדמים ואלו הן בכור לפשוט

5 dem ist aber nicht so, und zwar nach einer Lehre R. Naḥmans, denn R. Naḥman sagte im Namen Šemuéls: In drei Fällen wird die Melioration geschätzt und mit Geld ausgezahlt, und zwar: bei [der Auszahlung des] Erstgeborenen

ו ובעל חוב וכתובת אשה ליתומים ובעל חוב ללקוחות

6 an die Brüder, des Gläubigers und der ihre Morgengabe einfordernden Frau an die Waisen und des Gläubigers an die Käufer.

ז א"ל רבינא לרב אשי למימרא דסבר שמואל בעל חוב ללקוחות ומי אית ליה שבחא ללוקח והאמר שמואל בעל חוב גובה את השבח וכי תימא לא קשיא כאן בשבח המגיע לכתפים כאן בשבח שאין מגיע לכתפים והא מעשים בכל יום וקא מגבי שמואל אפי' בשבח המגיע לכתפים

7 Rabina sprach zu R. Aši: Demnach wäre Šemuél der Ansicht, der Gläubiger habe [die Melioration] an den Käufer herauszuzahlen: aber erhält denn nach Šemuél der Käufer die Melioration zurück, dieser sagte ja, der Gläubiger könne auch die Meliorationeinfordern!? Wolltest du erwidern, dies sei kein Einwand, denn eines gelte von dem Falle, wenn die Melioration bis zu den Schulternreicht, und eines gelte von dem Falle, wenn die Melioration nicht bis zu den Schulternreicht, so kommen ja täglich Fälle vor, daß Šemuél auch von solcher, die bis zu den Schultern reicht, einfordern läßt!? —

ח לא קשיא הא דמסיק ביה כשיעור ארעא ושבחא הא דלא מסיק ביה שיעור ארעא ושבחא

8 Das ist kein Einwand, eines gilt von dem Falle, wenn die Schuld soviel beträgt, wie das Grundstück samt der Melioration, und eines gilt von dem Falle, wenn die Schuld nicht so viel beträgt, wie das Grundstück samt der Melioration.

ט וכי לא מסיק שיעור ארעא ושבחא דיהיב ליה זוזי ללוקח ומסלק ליה הניחא למ"ד אי אית [ליה] זוזי ללוקח לא מצי מסלק ליה לבעל חוב שפיר אלא למ"ד אית ליה זוזי ללוקח מצי מסלק ליה לבעל חוב ונימא ליה אי הוו לי זוזי הוה מסליקנא לך מכולא ארעא השתא דלית לי זוזי הב לי גריוא דארעא בארעאי שיעור שבחאי

9 Wenn die Schuld nicht soviel beträgt, wie das Grundstück samt der Melioration, so zahle er dem Käufer das Geld heraus und finde ihn ab. — Einleuchtend ist dies nach demjenigen, welcher sagt, wenn der Käufer Bargeld hat, könne er den Gläubiger damit nicht abfinden, nach demjenigen aber, welcher sagt, wenn der Käufer Bargeld hat, könne er den Gläubiger damit abfinden, kann er ja zu ihm sagen: wenn ich Geld hätte, könnte ich dir eine Abfindung für das ganze Grundstück zahlen, gib mir jetzt, wo ich kein Geld habe, wenigstens ein kleines Stück Ackerland im Betrage meiner Melioration!? —

י הכא במאי עסקינן כגון דשויא ניהליה אפותיקי דא"ל לא יהא לך פרעון אלא מזו:

10 Hier handelt es sich um den Fall, wenn er es ihm verhypotheziert hat, wenn er zu ihm gesagt hat: du sollst deine Zahlung nur davon erhalten.

יא <big>מתני׳</big> המקבל שדה מחבירו לשבוע אחד בשבע מאות זוז השביעית מן המנין קבלה הימנו שבע שנים בשבע מאות זוז אין השביעית מן המנין

11 WENN JEMAND VON SEINEM NÄCHSTEN EIN FELD AUF EIN SEPTENNIUM UM SIEBENHUNDERT ZUZ [IN PACHT] ÜBERNOMMEN HAT, SO ZÄHLT DAS SIEBENTJAHRMIT; HAT ER ES VON IHM AUF SIEBEN JAHRE UM SIEBENHUNDERT ZUZ ÜBERNOMMEN, SO ZÄHLT DAS SIEBENTJAHR NICHT MIT.

יב שכיר יום גובה כל הלילה שכיר לילה גובה כל היום שכיר שעות גובה כל הלילה וכל היום שכיר שבת שכיר חדש שכיר שנה שכיר שבוע יצא ביום גובה כל היום יצא בלילה גובה כל הלילה וכל היום:

12 EIN FÜR DEN TAG GEMIETETER KANN SEINEN LOHN DIE GANZE NACHTEINFORDERN: EIN FÜR DIE NACHT GEMIETETER KANN SEINEN LOHN DEN GANZEN TAG EINFORDERN; EIN AUF STUNDEN GEMIETETER KANN SEINEN LOHN DEN GANZEN TAG UND DIE GANZE NACHT EINFORDERN. EIN AUF EINE WOCHE, EINEN MONAT, EIN JAHR ODER EIN SEPTENNIUM GEMIETETER KANN, WENN ER AM TAGE AUFHÖRT, DEN GANZEN TAG, UND WENN ER NACHTS AUFHÖRT, DIE GANZE NACHT UND DEN GANZEN TAG SEINEN LOHN EINFORDERN.

יג <big>גמ׳</big> ת"ר מנין לשכיר יום שגובה כל הלילה ת"ל (ויקרא יט, יג) לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר ומנין לשכיר לילה שגובה כל היום שנאמר (דברים כד, טו) ביומו תתן שכרו

13 GEMARA. Die Rabbanan lehrten: Woher, daß ein für den Tag Gemieteter seinen Lohn die ganze Nacht einfordern kann? Es heißt:du sollst den, Lohn eines Mietlings nicht bei dir bis zum Morgen übernachten lassen. Woher, daß ein für die Nacht Gemieteter seinen Lohn den ganzen Tag einfordern kann? Es heißt:am selben Tage sollst du ihm seinen Lohn geben. —

יד ואימא איפכא שכירות אינה משתלמת אלא בסוף

14 Vielleicht umgekehrt? — Der Mietslohn ist erst nachherfällig.

טו ת"ר ממשמע שנאמר לא תלין פעולת שכיר אתך איני יודע שעד בקר מה ת"ל עד בקר מלמד שאינו עובר אלא עד בקר ראשון בלבד

15 Die Rabbanan lehrten: Wenn es heißt: du sollst den Lohn eines Mietlings nicht übernachten lassen, so weiß ich ja, daß dies bis zum nächsten Morgen zu verstehen ist, wozu heißt es: bis zum Morgen? Dies lehrt, daß er dieses Verbot nur bis zum nächsten Morgen übertrete. —

טז מכאן ואילך מאי אמר רב עובר משום בל תשהא אמר רב יוסף מאי קראה (משלי ג, כח) אל תאמר לרעך לך ושוב ומחר אתן ויש אתך

16 Was geschieht weiter? Rabh erwiderte: Er übertritt das Verbot des Verabsäumens. R. Joseph sagte: Wo befindet sich diesin der Schrift? Sprich nicht zu deinem Nächsten: gehe und komm wieder, morgen will ich dir geben, während du es hast.

יז ת"ר האומר לחבירו צא שכור לי פועלים שניהן אין עוברין משום בל תלין זה לפי שלא שכרן

17 Die Rabbanan lehrten: Wenn jemand zu seinem Nächsten gesagt hat, daß er gehe und für ihn Löhner miete, so begehen beide nicht das Verbot: du sollst nicht übernachten lassen; der eine, weil nicht er sie gemietethat,

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel